ור' יוחנן אמר במקטפת היא מתניתא. ובהא פליגי לקמן אבל בקודחת במקומה למעלה פטור לד''ה:

בקודחת היא מתני'. מלשון אש קדחה באפי כלומר שמקדח ועולה למעלה ולפיכך אם עברה גדר וכו' פטור דלא הוה ליה לאסוקי אדעתיה:

אבל במקטפת. שנכפפת ונסרכה בעשבים והולכת למרחוק חייב. ולגי' הספר ד''ה חייב י''ל לכל תנאי דפליגי במתני' דלקמן בהא ד''ה מודים בה וכן נראה דאדלקמן קאי:

שלולית. אמת המים ועל שם שמחלקת שלל לאגפיה:

שהיה מספסף. מסכסך בעשבים והולך:

בזמן שקפץ. ממקום למקום ואע''פ כן אינו הולך למרחוק כ''כ כמו במספסף:

בערב. שם מקום:

בשעת הרוח. ומוליכה יותר:

שהיתה קשה. הדליקה:

גמ' תני. בתוספתא פ''ו:

גמ' מה קוצים וכו'. ומצאה קוצים ונאכל גדיש או הקמה או השדה כתיב ודריש לה דכולהו איצטריכו דאי מקוצים ה''א מה קוצים מיוחדין שדרכן לידלק מהר אף אין לי וכו' ת''ל גדיש דלא שכיחא כ''כ לידלק כמו קוצים ואפ''ה חייביה רחמנ':

או מה אילו ואילו וכו'. שעכ''פ נוחין לידלק הן וה''ל פשיעה לגבייהו:

מנין שאין נוחין לידלק כ''כ ת''ל או השדה לרבות לאלו:

על דעתיה דר' יודן ניחא. דאמר לקמן דמחייב על הגדיש לשלם כל מה שבתוכו ואפי' טמון בו כלים ניחא דאיצטריך גדיש לרבות את הטמון:

ועל דעתיה דרבנן. דאינן מחייבין אלא מה שהגדיש בתוכו ודרכן לעשות מהן גדיש קשיא:

לאיזה דבר נאמר שדה וכו'. כלומר אחר שנאמר שדה לאיזה דבר נאמר גדיש. ולא איפרקה הקושיא:

ויאמר קוצים קמה שדה ואל יאמר גדיש. כצ''ל:

ומודים חכמים לר''י במדליק את הבירה. בבבלי מסקינן מדלא קתני ומודים חכמי' במדליק בתוך של חבירו ש''מ דבתרתי פליגי ר' יהודה וחכמי'. במדליק בתוך שלו פליגי כדלעיל דר''י מחייב על נזקי טמון באש וחכמים פוטרין. ופליגי נמי במדליק בתוך של חבירו דר' יהודה סבר אם הדליק בתוך של חבירו אפי' בגדיש משלם כל מה שבתוכו. ואפי' ארנקי וחכמים סברי כלים שדרכן להטמין בגדיש כגון מוריגין וכלי בקר משלם אבל כלים שאין דרכן להטמין בגדיש לא משלם ומודים חכמים לר' יהודה במדליק בתוך של חבירו את הבירה שדרך בני אדם להניח כלים בבתים שמשלם כל מה שבתוכו והלכה כחכמים:

עבד כפות לו. פטור על הכל ואפי' על הגדי ועל הגדיש דקם ליה בדרבה מינה דחייב מיתה על העבד:

היה גדי כפות לו. דבעלי חיים נמי נתרבו מאו הקמה לרבות כל בעלי קומה ומשום דקם ליה בדרבה מינה ליכא למיפטריה דאינו חייב מיתה על העבד הואיל ואינו כפות היה לו לברוח ופטור עליו ממיתה ומתשלומין:

וחכמים אומרים אינו משלם וכו'. דחכמים דרשי מדכתיב הקמה מה קמה בגלוי אף כל בגלוי ופטרי על נזקי טמון באש אלא דסבירא ליה שמשערין מקום הכלים כאלו הוא גדיש ומשלם שיעור גדיש אם של חטין חטין ואם של שעורין שעורין כשיעור גופן של כלים:

ישלם כל מה שבתוכו. דר' יהודה מחייב על נזקי טמון באש:

מתני' המדליק את הגדיש. שהדליק בתוך שלו והלכה ואכלה בתוך גדיש של חבירו:

הכל לפי המדליק. כל כמה שהדליק בין רחוק בין קרוב. ובבבלי מסקינן הכל לפי גובה הדליקה קאמר לפי ערך שיעורה שכשהאש גדולה קופצת למרחוק והלכה כרבי שמעון:

מתני' כאילו הוא באמצע בית כור. אם יש לו חצי בית כור לכל רוח פטור:

שלולית. אמת המים ועל שם שמחלקת שלל לאגפיה:

שהיה מספסף. מסכסך בעשבים והולך:

בזמן שקפץ. ממקום למקום ואע''פ כן אינו הולך למרחוק כ''כ כמו במספסף:

בערב. שם מקום:

בשעת הרוח. ומוליכה יותר:

שהיתה קשה. הדליקה:

גמ' תני. בתוספתא פ''ו:

גמ' מה קוצים וכו'. ומצאה קוצים ונאכל גדיש או הקמה או השדה כתיב ודריש לה דכולהו איצטריכו דאי מקוצים ה''א מה קוצים מיוחדין שדרכן לידלק מהר אף אין לי וכו' ת''ל גדיש דלא שכיחא כ''כ לידלק כמו קוצים ואפ''ה חייביה רחמנ':

או מה אילו ואילו וכו'. שעכ''פ נוחין לידלק הן וה''ל פשיעה לגבייהו:

מנין שאין נוחין לידלק כ''כ ת''ל או השדה לרבות לאלו:

על דעתיה דר' יודן ניחא. דאמר לקמן דמחייב על הגדיש לשלם כל מה שבתוכו ואפי' טמון בו כלים ניחא דאיצטריך גדיש לרבות את הטמון:

ועל דעתיה דרבנן. דאינן מחייבין אלא מה שהגדיש בתוכו ודרכן לעשות מהן גדיש קשיא:

לאיזה דבר נאמר שדה וכו'. כלומר אחר שנאמר שדה לאיזה דבר נאמר גדיש. ולא איפרקה הקושיא:

ויאמר קוצים קמה שדה ואל יאמר גדיש. כצ''ל:

ומודים חכמים לר''י במדליק את הבירה. בבבלי מסקינן מדלא קתני ומודים חכמי' במדליק בתוך של חבירו ש''מ דבתרתי פליגי ר' יהודה וחכמי'. במדליק בתוך שלו פליגי כדלעיל דר''י מחייב על נזקי טמון באש וחכמים פוטרין. ופליגי נמי במדליק בתוך של חבירו דר' יהודה סבר אם הדליק בתוך של חבירו אפי' בגדיש משלם כל מה שבתוכו. ואפי' ארנקי וחכמים סברי כלים שדרכן להטמין בגדיש כגון מוריגין וכלי בקר משלם אבל כלים שאין דרכן להטמין בגדיש לא משלם ומודים חכמים לר' יהודה במדליק בתוך של חבירו את הבירה שדרך בני אדם להניח כלים בבתים שמשלם כל מה שבתוכו והלכה כחכמים:

עבד כפות לו. פטור על הכל ואפי' על הגדי ועל הגדיש דקם ליה בדרבה מינה דחייב מיתה על העבד:

היה גדי כפות לו. דבעלי חיים נמי נתרבו מאו הקמה לרבות כל בעלי קומה ומשום דקם ליה בדרבה מינה ליכא למיפטריה דאינו חייב מיתה על העבד הואיל ואינו כפות היה לו לברוח ופטור עליו ממיתה ומתשלומין:

וחכמים אומרים אינו משלם וכו'. דחכמים דרשי מדכתיב הקמה מה קמה בגלוי אף כל בגלוי ופטרי על נזקי טמון באש אלא דסבירא ליה שמשערין מקום הכלים כאלו הוא גדיש ומשלם שיעור גדיש אם של חטין חטין ואם של שעורין שעורין כשיעור גופן של כלים:

ישלם כל מה שבתוכו. דר' יהודה מחייב על נזקי טמון באש:

מתני' המדליק את הגדיש. שהדליק בתוך שלו והלכה ואכלה בתוך גדיש של חבירו:

הכל לפי המדליק. כל כמה שהדליק בין רחוק בין קרוב. ובבבלי מסקינן הכל לפי גובה הדליקה קאמר לפי ערך שיעורה שכשהאש גדולה קופצת למרחוק והלכה כרבי שמעון:

מתני' כאילו הוא באמצע בית כור. אם יש לו חצי בית כור לכל רוח פטור:

אהן וכו'. זה אמר הנפקד אפשר שהיו סיגין בתוכו וזה אמר מטכסין בגדי משי וחשובין הי' מלא ופסקו בזה דהמפקיד נשבע ונוטל אלמא דכל היכי שדרך בני אדם להשים שם כלים כאלו שהוא טוען מהמנינן ליה בשבוע' וכר' הושעי' אליבא דרבנן בדינא דהכא:

ואירע אונס. שנגנב או נאבד ממנו וכגון שזה טען עליו שבפשיעתו נאבדה ובזה לא היו מחולקין בטענותיהן שהיו עדים בענין האונס או שהודה לו בזה אלא שבזה היו מחולקין:

שק צרור. מקושר ולא ידע הנפקד מה הי' בתוכו:

כהדא. עובדא דמינה נמי סייעת' דכל היכי דטעין ליה בדברים שדרכן להשים בתוכו דמהמנינן ליה בשבועה ובהא כ''ע מודים וכר' הושעי' דמוקי פלוגתייהו במתניתין בשאין עדים ובכלים שאין דרכן להטמין בגדיש הוא דפליגי ומטעמא דס''ל לרבנן דבכה''ג לא עשו תקנת נגזל באשו לפי שאין דרך להשים כלים כאלו בגדיש אבל בכלים שדרכן להטמין שם מודו רבנן ומהמנינן ליה בשבועה וכן נמי שמעינן מהאי עובדא דבפקדון מיירי דמהמנינן לי' בשבועה בדבר שדרך להשים שם וכ''ע מודין בה:

דתני כן. בתוספתא פ''ו היה גדיש חטים מחופה שעורים או גדיש שעורים מחופה בחטין נותן לו גדיש שעורין וקאמר התם דכ''ע מודין בה דקתני שם ומודה ר''י לחכמים במשאיל מקום לחבירו להגדיש והטמין כלים שאינו משלם אלא גדיש חטים או של שטורין וכו' עד הי' גדיש חטים מחופה וכו' נותן לו גדיש שעורין וטעמא דלא קיבל עליה אלא נטירותא דשעורין ועכ''פ שמעינן מינה דהכל מודין בה והיינו דמייתי סייעתא למילתיה שהרי הכא טמון הוא דמחופה קתני ואפ''ה במה דבדין הוא דליחייב לא פטרי רבנן הכא משום טמון ומטעמא דלא שייכא טמון במדליק בתוך של חבירו דבהכי איירי התם דהמשאיל מקום וכו' קתני והיינו סייעתא לר' הושעיא בהא:

אמר רבי הושעיא בשאין עדים. ה''פ דר' הושעיא בא לתרץ על הא דמקשי דאי טעמייהו דרבנן מגזירת הכתוב אמאי אמר ר' אבהו דמודים בכלי גורן שדרכן להטמין וקאמר דהכא במילתא אחריתא פליגי וכלומר ודאי ברישא דמתני' דמדליק בתוך שלו איירי בנזקי טמון באש הוא דפליגי ולרבנן לעולם פטור על הטמון ואפי' בכלים שדרכן להטמין וכדדרשי מקרא וקרא לא איירי אלא במדליק בתוך שלו דכי תצא אש כתיב. אלא דבסיפא ומודים חכמים וכו' דבמדליק בתוך של חבירו איירי ומינה דייקינן דבמדליק בגדישו של חבירו נמי פליגי ובכלים שאין דרכן להטמין כדפרישית במתני' ובשאין עדים מיירי כלומר שאין עדים בדבר מהכלים שזה טוען עליהם ובהאי סברא הוא דפליגי דר' יהודה סבר דמשלם כל מה דטעין הלה שהי' בתוכו והיינו בשבועה שהרי אין עדים בדבר. וע''כ דמשתבע על מה דטעין וטעמיה דר' יהודא משום דס''ל עשו תקנת נגזל באשו כדאמרינן בפ' כל הנשבעין דתקינו ליה רבנן לנגזל דנשבע ונוטל וה''נ באשו נשבע על מה דטעין ונוטל ולר' יהודא גם ברישא בהדליק בתוך שלו מיבעי לן למימר הכי אלא דלרבנן לא איצטריך לן למימר דטעמייהו ברישא דלא סבירא ליה עשו תקנת נגזל באשו דבלאו הכי פטור על נזקי טמון מגזירת הכתוב כ''א בסיפא דמדליק בתוך של חבירו דמודו במקום שדרכו להניח כגון בביר' ובהא נמי מודו דעשו תקנת נגזל דהא אי אפשר למישקל כ''א בשבועה ובגדיש בכלים שאין דרכן להטמין הוא דפליגי דס''ל לרבנן דבכי הא לא עשו תקנת נגזל באשו דלאו כל כמיניה למיטען עליה בכלים שאין דרכן להניחן בגדיש. ולא מהימנינן ליה אפילו בשבועה אלא בכלים שדרכן להטמין בגדיש כגון בכלי גורן השייכין לו בהא הוא דמהימני' ליה בשבועה דהוי כמו כלים בבתים דמשתבע כמה הוו וכמה שווין ושקיל וא''כ עיקר טעם פלוגתייהו במדליק בתוך גדיש של חבירו בכלים שאין דרכן להטמין משום דס''ל לרבנן דבכה''ג לא עשו תקנת נגזל באשו ולאו משום טעמא דפטרי בטמון כמו ברישא והיינו דמסיק ר' אושעיה אבל אם יש עדים כל עמא מודה על הדא דר' יהודא וכצ''ל וכן היא גירס' כל הגאונים ודר' יוסי הנמצא בספרי הדפוס ט''ס הוא. וכלומר דביש עדים מהכלים אשר היו שם מודין חכמים לר' יהודה דמשלם ואע''פ שטמון הוא אלא ע''כ משום דלא שייכא טעמא דטמון גבי מדליק בתוך של חבירו כדאמרן:

ולא כן אמר ר' אבהו וכו'. לעיל דבכלים שדרכן להטמין בגדיש מודים חכמים לר' יהודה שמשלם ואי אמרת דטעמייהו דרבנן משום גזירת הכתוב הוא דלא מחייב על נזקי טמון באש מאי שנא בהני כלים דמודו ליה הא עכ''פ טמון הוא:

מחלפא שיטת רבנן. דהתם אמרי לרבות הטמון והכא אמרי פרט לטמון. וחסר כאן התירוץ ודרך ש''ס הזה לקצר וסמך אדהתם. והתם משני לה הכי. תמן או הקמה או השדה מה שדה בגלוי אף כל דבר שהוא גלוי ברם הכא. גבי שכחה. שדך בגלוי פרט לטמון קצירך בגלוי פרט לטמון והוי מיעוט אחר מיעוט ואין מיעוט אחר מיעוט אלא לרבות הטמון והשתא שייך שפיר מאי דפריך הש''ס לקמיה:

ומשני ולית ר' יודן דריש הכא אלא גדיש. היינו טעמיה דר''י הכי דמכדי כתיב השדה לאיזה דבר נאמר גדיש אלא לרבות הטמון שבתוכו אבל התם שדך כתיב דמשמע בגלוי פרט לטמון:

תמן הוא אומר פרט לטמון. בשכחה ממעט ר''י טמון והכא בנזקי אש הוא מרבה טמון:

מחלפה שיטתיה דר' יודן. קשיא דר''י אדר''י דתנן בפ''ו דפאה הלכה ט' כל הטמוני' בארץ כגון הלוף והשום והבצלים ר' יהודה אומר אין להם שכחה דאין שכחה לטמון וחכמים אומרים יש להן שכחה. וגרסינן נמי להא שם בפאה:

גמ' מודים חכמים לר' יהודה. אע''ג דפליגי עליה בנזקי טמון היינו שאינו משלם כלים הטמונין בתוכו שאין דרכן להטמין בגדיש אבל בכלי גורן שדרכן להטמין שם כגון מוריגין וכלי בקר מודים חכמים לר' יהודה שמשלם: